ליל שבת, המשפחה מתכנסת לארוחה חגיגית לכבוד השבת. ברבים מבתי ישראל המנהג הוא, שלפני אמירת הקידוש ניגשים הילדים אל ההורים. הילדים מרכינים את ראשם וההורים מניחים את ידיהם על ראש הילדים ומברכים אותם.המקור למנהג זה נמצא בפרשת השבוע שלנו.
יעקב מברך את נכדיו וכך אומר להם "בך יברך ישראל.. ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". ואכן עד היום מנהג ישראל לברך את הילדים "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".
מה יש בהם באותם אפרים ומנשה שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו כמותם?
כולנו יודעים שיש 12 שבטים בעם ישראל. אך הידענים שבינינו יבחינו, כי התורה לפעמים מחשיבה את לוי כשבט
ולפעמים שמו נשמט מהרשימה. בפעמים שבו הוא נשמט מהרשימה. התורה מפצלת את שבט יוסף לשניים ומונה את אפרים כשבט ואת מנשה כשבט, כדי להשלים ל12 שבטים.
כלומר, אפרים ומנשה הם היחידים מנכדי יעקב שזכו והעפילו למדרגת הדור הקודם – דור השבטים.
במילים אחרות: אנחנו רגילים לחיות את הכאן והעכשיו, מתוך פרספקטיבה מצומצמת. בני הדור הקודם – המבוגרים שבינינו, בעלי הניסיון, יודעים להביט במבט יותר רחב, מבט מרומם, הצופה מעבר לאתגרי וקשיי השעה.
וזו הברכה שאנחנו מברכים ומאחלים לילדנו. שיזכו להתרומם מעל הסביבה ומעל החברה, שינשמו אויר פסגות. ובעיקר שידעו לנהל את חייהם מפרספקטיבה רחבה יותר .
הרב רוזנצוויג שליט"א
שבת שלום ומבורך